הבוקר הגענו לגן ודיה הצטרפה אחרי כמה דקות, עם אבישי שהביא לנו לחם וחביתה - זה בהחלט שדרג את ארוחת הבוקר. אכלנו גם טחינה ומלפפונים. דיה חיסלה כמויות מפתיעות של לחם עם טחינה. תהל הייתה מודאגת מכך שהיא (דיה) לא סיימה את הביצה שלה וניסתה להאכיל אותה עד שהספיק לשתיהן ושטפנו את עצמינו ועברנו לשיר שירים בסלון. רקדנו קצת את הכוריאוגרפיה החדשה של "נסדר מעגל גדול" - ועברנו לעשות התעמלות.
אחרי ההתעמלות היינו כבר עייפות, בעיקר אני, והחלטנו לצאת לטיול.ירדנו עם העגלול לשלב ו' - באמת יש שם בימבות, אבל לא היה לי נעים להשתמש בהן.. הילדות היו מופתעות מההתעלמות שלי מהקריאות שלהן כלפי כל זוג אפניים שראו. ואז עלינו לגן הרפתקאות - וואו! איזו עלייה!
הגענו לקראת 10 וישבנו לאכול שסקים שקטפנו בדרך (עם זה אין לי בעיה). התחלתי להכין אותן לצפירה שתבוא - אמרתי שעוד מעט יהיה רעש חזק "אאאוווווווו" והן הסתכלו עליי בתמיהה ("כזה קול עוד לא שמענו ממנה") - בעיקר דיה.
קרה דבר די מפחיד בשלב הזה. הלכתי להביא מכנסיים מהעגלול, נאמר שהסתובבתי עם הגב אליהן אולי עשר שניות, אני חוזרת ודיה רצה אליי. "הי דיה, איפה תהל?" ודיה לא יודעת. אני קוראת "תהל! תהלי, איפה את?" מסתכלת סביב ולא רואה אותה. בקיצור אחרי כמה זמן מצאתי אותה עומדת ליד פתח של מגלשה, מסתכלת על הנוף. כעסתי מאד ואמרתי שאם אמא קוראת תהל חייבת לענות ! "הבנת?" "כן" "יופי"
הלכנו לתת לעיזים עלי תות שהן אוהבות וישבנו על המדרגות ואז התחילה הצפירה האמיתית. שתיהן טיפסו עליי - דיה ביתר שאת - ושמענו את הצפירה יחד עם כל החיות שהיו די מוטרדות. זה היה מאד מרגש להיות איתן בכזה רגע.
התוכי המסכן שמע את הצפירה גם מהרדיו, ונראה לי שיום השואה זה לא יום אידיאלי לשמוע בו רדיו כל היום.
אחרי זה היינו באבנים הקטנות החדשות שהביאו, ציירנו עליהן ציורים עם עלים, והחבאנו את הרגליים מתחתיהן.
נדנדה ולגן. תהל כבר הייתה ממש ממש עייפה, לא הסכימה לשים ראש על העגלול, דיה כן. אפילו בלי ששאלתי אותה.
הגענו לגן והיינו עוד קצת בחצר, בארגז החול, שתינו תה, ואכלנו אוכל טעים מאד.
גם ירון הצטרף ואכל איתנו. אחר כך הגיעו הבייתה סבא וסבתא , הפקדנו בידיהם את דיה ונסענו לישון.. לילה טוב!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה